היום בשיעור של חגית מישר הבאנו עד כמה הפער הדיגיטלי עדיין לא נסגר, עד כמה השפעת התשתיות, העלויות להחדרת התשתיות והתחזוקה המתמדת הנדרשת, ועידוד הממשלתי להיות חלק מהשדרוג הטכנולוגי בהדרכה ובתשתיות, עדיין הגורמים הסוציו-אקונומיים משפיעים על אופן ותדירות השימוש . המאמר שהוצג לחיזוק הדברים.

מתוך מאמר : "ישראלים בעידן הדיגיטלי "(2012,  ד"ר יובל דרור, סער גרשון)

"כמעט 85% מאזרחי ישראל שהכנסתם מעל הממוצע מחוברים לאינטרנט אך רק 55% מאלו שהכנסתם נמוכה מהממוצע...הפער הדיגיטלי בא לידי ביטוי גם סביב צירים נוספים, פער בין-דורי בכל הקשור לחיבור לאינטרנט: 92% מהילדים בגילאים 12-17 מחוברים לאינטרנט. למרות שחלפו שני עשורים מאז האינטרנט המסחרי החל את דרכו בישראל, הפער הדיגיטלי ממשיך להוות סוגיה המחייבת פעולה יזומה, מאורגנת ושיטתית מצד קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות בישראל."

המידע הזה תפס אותי שואלת שאלות : כיצד אנחנו מצפים ליצור יותר ויותר למידה עצמית, צמיחה עצמית, שינוי בהערכת הלומד, שהמורה מאפשר ללומד לקחת נושא ולחקור אותו בעולם המידע הרחב הפרוש לרגלי הלומד , האם נכון? איך אנו מצפים לסגור פערים אלו , עדיין לא מאפשרים למורה וללומד את הבסיס המתבקש כדי להיות לומדים עצמאים. וחבל.

הסמסטר הנוכחי, השלישי במספר, מצליח לעורר שאלות , לחזק ולעודד אותי ועל כך אני מודה. המפגש במקרה זה התרחש בקורס של ד"ר ליאת אייל שהציגה בצורה מדהימה את מחקרה על " יחסי הגומלין בין מערכת טכנולוגית לניהול תכנים ולמידה(LCMS) על דרכי הערכה בקורסים מקוונים- מחקר פעולה"   , אתייחס לנקודה של : הערכת המורים בסביבה משתנה וחדשנית- בקורסים המתוקשבים. 
הריגוש היה באמירות וציון הגישות החדשניות שהציגה , כיצד מעריכים קורסים/ השתלמויות שעוסקים בנושאים כגון: הערכה של סדנא העוסקת בשוני- חייבים לעשות שינוי בדרכי הערכה ולכן יש לתת ללומד! את ההערכה העצמית שלו. הרעיון להקפיד על:   

1. יש לקדם למידה בהכוונה עצמית.
2.  יש לפתח חשיבה רפלקטיבית.

מכאן הגישה ללמידה בהכוונה עצמית-  היא הגישה המצמיחה שטוענת ש: 

• חייבת  לאפשר בחירה ללומד של :משימה, תוצר, סיטואציה.
• חשוב שתהיה אפשרות לבחון את עצמי - הלומד  ואפשרות לרפלקטיביות.
• הכלים שמאפשרים לנו כיום הם: ויקי, בלוג, סקר, אבחון עצמי. והייתי מעוניינת ושמחה שיפתחו כלים נוספים ומאתגרים יותר.

 כמורה מתפקידי רק לזמן  ולאפשר ללומדים להעריך את עצמם.

לסלק מכשולים- מה שמפריע ללומד, התערבות המורה כמשוב העוזר להעריך את עצמו כמקדם הערכה עצמית. לשקף לו מה ניתן לראות מתוך מה שהוא כתב. ההוראה והלמידה והערכה הם משותפים ושלובים זה בזה. האחד לא יותר חשוב מהשני. דוגמה: כאשר התלמיד כותב משהו - לא ניתן מכאן להעריך מהי הלמידה ומהי הערכה- בשבילו.

בימים אלו אני מעריכה את תוצרי המורים מההשתלמויות שהעברתי השנה במסגרת השתלמויות המאה ה-21 מטעם משרד החינוך,יזמתי באישור ההנהלה כמובן להעריך אחרת את המורים, מכיוון שלא ניתן לתת לתוצר מסוים ציון נמוך, כאשר אני יודעת את הקשיים הרבים שעברה אותה מורה כדי לייצר את המצגת לעומת מורה אחרת אשר אין לה את הקושי הטכני אך בהחלט מתקשה לבנות מערך שיעור וליצוק תוכן מוצלח לתוכו.  לכן שמחתי והודיתי על כך בשיעור שאכן- יצירת מאגר עבודות ענייניות ופרקטיות לכלל קבוצת המורים בכל בית ספר, תוך שיתופיות ועבודה בזוגות להעשרה וקידום כל מורה עם תמיכה מסיבית מצידי, הביאה לתוצרים טובים ועל כך אני שמחה. המדהים היה שבמפגש האחרון המורות נדרשו להעלות את כל הקישורים לעבודות שנעשו בכלים השונים במהלך השנה- כאשר הן סיימו להעלות נשמעו צהלות שמחה והתפעלות של "איזה יופי כמה למדנו" או " אנחנו עשינו את כל זה" ועוד.   הפריסה של המידע כתלקיט, והרפלקציה שנעשתה בכל שיעור ובסוף הקורס- היה שווה.

מתוך: https://www.facebook.com/eduactionforum