רשומה רפלקטיבית, המסכמת את חווית הכתיבה שלכם בבלוג במהלך סמסטר הקיץ, מסקנות אישיות, תחושות ותובנות אישיות ומקצועיות.
הבלוג... מה יש לי לומר עליך?
כלי ידידותי מאוד למשתמש, רווי יתרונות ומעט מאוד חסרונות , אבל בתחושותיי שהבעתי אותן לא מעט מול קולגות שלי בקורס וגם בתחינה אל מול המרצה שלי (ד"ר גילה עצמון), עולה שוב ושוב הקושי הזה- לפתוח את הבלוג, להיכנס לרשומה חדשה ונקיה והמלא אותה. פחד משתק, מרתיע, לא מובן ומוסבר, (תוך כדי כתיבה עולות בי מחשבות- אבל הינה את עושה את זה אז איפה הבעיה?) אני מודעת לחשיבות הפרויקט ויתכן שזאת התשובה. הכתיבה אל הלא נודע. כך אני מרגישה. - מי קורא? מה הוא/היא חושבים על התוכן? הסגנון? האמירה שלי? איך מתווכחים פילוסופית עם אדם אחר על גבי האינטרנט? האם אני אפגע מהביקורת שלו/ טוקבק שהוא יעביר על הפוסט שלי? עברתי בקיץ שינוי קל כתוצאה מהחובה שנדרשתי לכתוב ולכן התייחסתי לפוסטים כמו עבודת הגשה חשובה בידיעה שמי שיראה אותם זו רק "התומכת הגדולה" ולא אף אחד אחר (אני בודקת כל הזמן כמות צפיות), אני יכולה לומר שכיום , קל לי יותר לכתוב, מסתיים שיעור, אני מייד כותבת פוסט, שומרת כטיוטה, נכנסת אליו שוב בערב מעדכנת, משפצת ומפרסמת. בהחלט תחושת הקלה והצלחה.
לכן החלטתי להתמודד ולא לברוח, אינני יודעת האם אשתפר בכל הבחינות שמהן הבעתי את חששותיי,אך אני מעוניינת להשתמש בכלי הזה ולסייע לתלמידיי שבוודאי אני אבין אותם הרבה יותר לעבור את התהליך הזה אני חושבת שהוא נכון.
את הקטע "יש לי חלום..." כתבתי בשיעור של ליאת אייל כהכנה לפוסט (הוכחה לדברי לעיל)
אז תודה והמשך קריאה נעימה.
"יש לי חלום... (הנמצא בשלבי תכנון והתחלת עשייה בימים אלו)
אני חולמת שבתחילת השנה- הכיתות בבית הספר יהיו כולן מרושתות ומאובזרות במחשבים וכן באביזרי המחשה שבעזרתם התלמידים והמורים (הסדר לא חשוב) יהיו סקרנים ומעוניינים להביא רעיון, המצאה, סרט שראו אתמול ורוצים לשתף או ליצור "כמו", שכל שיעור יהיה חוויה צרופה.
ועכשיו למציאות- ליצור שחלק גדול מהערכת הלומדים תהיה בדרך של הכוונה ללמידה מצמיחה ומעצימה!
ליצור מאגרי שיעורים מתוקשבים לרמות לימוד שונות, ולאפשר למורה להתאים את הלמידה בהתאם ליכולת הלומד.
בניית אתר+בלוג שירכזו בתוכם את כל המערכים, כלים, רעיונות שבדרך, שמפוזרים בכל מיני מקומות , לשפרם ולהעלותם להנאת הכלל.(זה במצב בנייה מתמדת! לו יהי!)"
הבלוג... מה יש לי לומר עליך?
כלי ידידותי מאוד למשתמש, רווי יתרונות ומעט מאוד חסרונות , אבל בתחושותיי שהבעתי אותן לא מעט מול קולגות שלי בקורס וגם בתחינה אל מול המרצה שלי (ד"ר גילה עצמון), עולה שוב ושוב הקושי הזה- לפתוח את הבלוג, להיכנס לרשומה חדשה ונקיה והמלא אותה. פחד משתק, מרתיע, לא מובן ומוסבר, (תוך כדי כתיבה עולות בי מחשבות- אבל הינה את עושה את זה אז איפה הבעיה?) אני מודעת לחשיבות הפרויקט ויתכן שזאת התשובה. הכתיבה אל הלא נודע. כך אני מרגישה. - מי קורא? מה הוא/היא חושבים על התוכן? הסגנון? האמירה שלי? איך מתווכחים פילוסופית עם אדם אחר על גבי האינטרנט? האם אני אפגע מהביקורת שלו/ טוקבק שהוא יעביר על הפוסט שלי? עברתי בקיץ שינוי קל כתוצאה מהחובה שנדרשתי לכתוב ולכן התייחסתי לפוסטים כמו עבודת הגשה חשובה בידיעה שמי שיראה אותם זו רק "התומכת הגדולה" ולא אף אחד אחר (אני בודקת כל הזמן כמות צפיות), אני יכולה לומר שכיום , קל לי יותר לכתוב, מסתיים שיעור, אני מייד כותבת פוסט, שומרת כטיוטה, נכנסת אליו שוב בערב מעדכנת, משפצת ומפרסמת. בהחלט תחושת הקלה והצלחה.
לכן החלטתי להתמודד ולא לברוח, אינני יודעת האם אשתפר בכל הבחינות שמהן הבעתי את חששותיי,אך אני מעוניינת להשתמש בכלי הזה ולסייע לתלמידיי שבוודאי אני אבין אותם הרבה יותר לעבור את התהליך הזה אני חושבת שהוא נכון.
את הקטע "יש לי חלום..." כתבתי בשיעור של ליאת אייל כהכנה לפוסט (הוכחה לדברי לעיל)
אז תודה והמשך קריאה נעימה.
"יש לי חלום... (הנמצא בשלבי תכנון והתחלת עשייה בימים אלו)
אני חולמת שבתחילת השנה- הכיתות בבית הספר יהיו כולן מרושתות ומאובזרות במחשבים וכן באביזרי המחשה שבעזרתם התלמידים והמורים (הסדר לא חשוב) יהיו סקרנים ומעוניינים להביא רעיון, המצאה, סרט שראו אתמול ורוצים לשתף או ליצור "כמו", שכל שיעור יהיה חוויה צרופה.
ועכשיו למציאות- ליצור שחלק גדול מהערכת הלומדים תהיה בדרך של הכוונה ללמידה מצמיחה ומעצימה!
ליצור מאגרי שיעורים מתוקשבים לרמות לימוד שונות, ולאפשר למורה להתאים את הלמידה בהתאם ליכולת הלומד.
בניית אתר+בלוג שירכזו בתוכם את כל המערכים, כלים, רעיונות שבדרך, שמפוזרים בכל מיני מקומות , לשפרם ולהעלותם להנאת הכלל.(זה במצב בנייה מתמדת! לו יהי!)"
